<h1>פירוש הריב"ן — סוכה</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[סוכה י"ז ע"ב] והתנן, גבי טומאה במסכת מעילה [י"ח ע"א]. הבגד, שיעורו לקבל טומאת מדרס. שלשה, טפחים על שלשה טפחים, לפי שבגד שלשה על שלשה טפחים ראוי לישב עליו וכל הראוי לישיבה מטמא מדרס, פחות מכן אינו ראוי לישיבה ואינו מטמא משום מדרס, אבל כל טמאות אחרות מקבלות מי שיש בו שלש אצבעות שיהא ראוי לתקן בו מטלת. והשק ארבע', טפחים על ארבעה טפחים. והעור כולו, כל השיעורין הללו טפחים הן, (וכשרה) [וטמא] מדרס, והוא הדין לשאר טמאות, (ואין יורדין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה) [ויורדין לידי טומאתן] במחשבה, שחשב להקצותן לכל הראוי לעשות בהן, אבל אילו היה בהן יותר מכדי שיעורו וחשב לעשות מהן מנעלים אין תורת טומא' עליו עד שיגמור כל כלי וכלי בפני עצמו, ובפחות מכדי שיעור כל אחד ואחד אין מחשבה מועלת (להרויח) להורידו לידי טומאה, ומה טעם כל אחד ואחד בכך וכך לא שמעתי, שהרי בכל מקום מצינו תורת טומאה לפי מה שהוא ראוי והללו בפחות הן וראוין לטמא מושב ולכמה דברים. ה"ג והבגד והשק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה (הבגד עם השק), והכי תנן לה במסכת מעילה. מצטרפין זה עם זה, הבגד עם (השרץ) [השק] ולא השק עם הבגד וכן כולם, חמור משלים עם הקל ולא הקל החמור, שבתוך חמור שיעור הקל, ולא תוך הקל שיעור החמור, והכי נמי תנן [כלים פכ"ז מ"ג] כל המחובר חמור ממנו עם הקל טמא, הקל עם החמור טהור, ומכל מקום קתני דמצטרפין זה עם זה אע"ג דלא שוו שעורא להדדי, דהאי שיעורא בג' והאי בד'. מפץ, מחצלת. כדקתני טעמ', במסכת מעילה. אמ' ר' שמעון מה טעם, מצטרפין. הואיל [וראוין] לטמא מושב, (דילמא להני) [להכי] מצטרפין הואיל ושעורן שוין בטומאת מושב. המקצע מכולן, שמתקן טפח על טפח (מזה) מאי זה שירצה או מכולן ביחד. מקצוע, דדוניר בלעז. ליטלא, לעשות טלאי. על גבי החמור, באוכף ואפילו מפץ בכל שהו.
